<h1>ארחות חיים הלכ' חולו של מועד סימן ל"ד</h1>
<h2>דף סח:</h2>
ואע"פי שאכילה ושתיה במועדות בכלל מצות עשה לא יהא אדם אוכל ושותה כל היום אלא כך יעשה בבקר ישכים לבית הכנסת ויתפלל עם הציבור ויחזור לביתו ויאכל וילך לב"המ וישנה עד חצי היום ואחר חצי היום יתפלל תפלת מנחה ויחזור לביתו לאכול ולשתו' שאר היום עם הלילה. כשאדם אוכל ושותה ברגל לא ימשוך לבו ביין ובשחוק ובקלות ראש שזה ודאי אינה שמחה רק הוללות ולא נצטוינו רק על השמחה שיש בה עבודת השם שנא' תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב הא למדת שהעבודה בשמחה לא מתוך שחוק וקלות ראש ושכרות.
<h2>דף קט.</h2>
ואע"פי שחש"מ מותר בעשיית מלאכות אלו שבארנו וכיוצא בהן חייב אדם לשמוח בו ולשמח בהם בני ביתו וכל הנלוים עליו כמו שכתוב ושמחת בחגך וכו' וחייב לשמחן בכל מיני שמחה. בבשר וביין ונשים שמחות בבגדי צבעונין ובבגדי פשתן המגוהצין. וחייב אדם לאהוב את אשתו ובני ביתו ולכבדן ולהדריכן בדרך ישרה ומדה זו נאמרת על אברהם אבינו ע"ה למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' וכל אדם חייב לכבדן ולעשות צרכיהן ביותר מכדי שיעור ממונו אמרו חכמים לעולם יאכל אדם פחות ממה שיש לו ולובש כמה שיש לו ויכבד את בניו ואת בני ביתו יותר ממה שיש לו שהן תלויין עליו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם והמרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים שנא' ונתן לך רחמים ורחמך והרבך השמחה הוא שיהא אדם שמח ומודה לבורא ית' על כל הטובות שעושה לו ושיהא לבו זוכר שם שמים ויראתו. וחייב אדם לכלול בשמחתו הגר והלוי והיתום והאלמנה עם שאר העניים האמללים כמ"ש במדרש על זה הפסוק ושמחת בחגך אמר הקב"ה בני בית יש לי שמח את שלי ואני אשמח את שלך.
